<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך חנן המצרי שהיה מגוזרי גזירות שבירושלים</h1>
<h2>דף קד:</h2>
חנן המצרי הראשון שהיה מגוזרי גזירות שבירושלים הוא ואדמון בן גדי וחנן בן אבשלום ואע"ג דמתני' לא חשיב אלא אדמון וחנן בן אבשלום בבריית' דקא רמינן קא חשיב אדמון בן גדי וחנן המצרי וחנן בן אבשלום וקשיא תרי אתלתא ופרקי' מתני' דחשיבי קת' דהיינו אדמון וחנן בן אבשלום אבל חנן המצרי י"ל שלא היה זקן כמותן וכן פריב"ן כלומ' דיינין חשובין קת' וחנן המצרי דלא חשיב כולי האי כלומ' בחור היה יותר מהן מ"מ הוברר עמהן להיות דיין והזקנים הללו אף רבן יוחנ' בן זכאי ור' דוסא הזקן היו מכריעי' ר' דוסא בן הרכינס אמ' כדברי בני כהנים גדולי' ורבן יוחנ' בן זכאי הכריע ואמ' יפה אמ' חנן וכן ר"ג היה אומ' רואה אני דברי אדמון [ק"ח ע"ב] ש"מ שקדמו להן ואע"פ שמנינו נחום המדי עמהן [ק"ה ע"א] והוא היה בחורבן הבית יבב"ב. ההיא ר' נתן היא ויחידאה הוא והוא נחום אפי' לר' נתן י"ל שהיה בחור מהן, וכמו שכתבתי למעלה בסדר אדמ' ממס' נזיר שנחום התיר נזירים לאחר החורבן מ"מ אדמון וחנן וחנן נמי זקנים היו. ותדע שאף חנן המצרי היה זקן אלא שלא היה מופלג כאדמון וחנן שהרי מונה חנן המצרי לפני חנן בן אבשלום ולפי זקנתן מונה אותן בבריית' אבל הברייתא דרך חכמתן הא חשיבי. מי שהלך למדינ' הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומ' תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה וכו' פרש"י תשבע בסוף לכשתתבע כתובת' משבעי' לה דלא אתפסה בעלה מידי והשת' מיהת יהבינ' לה מזוני בלא שבועה וכשתשבע לבסוף אי אתפסה צררי למזוני שקלא להו בכתובת' והיינו הנשבעת שלא בפניו, בני כהני' גדולי' אומ' תשבע בתחלה דלא אתפשה צררי. ובירושלמ' [פי"ג ה"א] מפרש' ר' יוחנן ורשב"ל תרויהון אמרין באלמנה היא מתני' א"ר אבין תני דבית ר' כך מי שיצא למדינ' הים וכו', הוון בעון מימר מ"ד באשת איש תשבע בתחילה שלא שילח לה בסוף שלא הטמינה ושלא הערימה, מ"ד באלמנה היא מתנית' בתחילה שלא הניח לה בסוף שלא הטמינה ושלא הערימה. אמ' שמוא' אחוה דר' ברכיה בשלא מחלה ליתומ' על כתובתה. מי שהלך למדינ' הים [ק"ז ע"ב] ועמד אחר ופרנס את אשתו חנן אומ' איבד את מעותיו נחלקו עליו בני כהנים [גדולים] ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול וכו' ירושלמ' [ה"ב] א"ר חגי לא אמ' אלא אחר הא האב גובה ופי' אם עמד האב ופרנס בתו גובה מן הבעל. ר' יוסי אומ' בין אב בין אחר אינו גובה ומסיק הירושלמ' לקבורה בין אב בין אחר גובה שלא עלת על דעת שתהא אשתו מושלכת לכלבים ובמזונות בין אב בין אחר אינו גובה ועל הא דאסקינ' בגמ' תנן הת' המודר הנאה מחבירו שוקל לו את שקלו ופורע לו את חובו וכו', ומתמהי' פורע חובו הא משתרשי ליה, אמ' רב אושעיא הא מני חנן הוא. ורבא מוקי לה כשהלוהו על מנת שלא לפרוע ומייתי לה נמי התם בפ' אין בין המודר [נדרים ל"ג ע"ב]. והסוגיא מעט משונה שם מכאן כשמעמיד מר מאי טעמ' לא כמר ומר מאי טעמ' לא כמר, ומסקינ' בין בגמ' דידן [ק"ט ע"א] ובין בירושלמ' [פי"ג ה"ג] דשני דברים אילו שאמ' חנן הל' כמותו וכיוצא בו דהיינו רבן יוחנ' בן זכאי ואיצטריך למפסק הכי שהרי רבים חלוק' עליו דהיינו בני כהני' גדולים ור' דוסא כנגד רבן יוחנ' בן זכאי הרי יחיד כנגד יחיד ורבים כנגד יחיד לכך הוצרך לומ' הל' כחנן וכיוצא בו. ואגב שטפאי משכתני מחשבת ההלכות וכתבתי חנן בן אבשלום כאן ולא היה לי לכותבו אלא על זה כתיבה לא זזה ממקומה עד נעתיק המתנדב להעתיק ויסדיר ובכמה מקומות משכוני הרהורי ההלכות המאוחר הקדמתי.
